זהר

תרלה) והא אמרן, דאיניש יסתכל ביה מרישיה דעלמא ועד סייפי עלמא. אלא הכי גזרנא במתניתא דילן, דבההוא נהירותא, יכיל אינש למנדע ולמחזי בנהירו דחכמתא, כל מה דהוה, וכל מה דיהוי, מרישיה דעלמא עד סייפי עלמא, וההוא אתגניז לצדיקים לעלמא דאתי. מאי לעלמא דאתי, כד תיפוק נשמתא קדישא מהאי עלמא, ויזיל ביה לעלמא דאתי.

פירוש הסולם

תרלה) והא אמרן דאינש וכו': שואל, אתה אומר שאי אפשר להסתכל באור הגנוז, והרי אמרנו שאדם היה מסתכל בו מראש העולם ועד סוף העולם. הרי שאפשר להסתכל בו. ומשיב, אלא כך פסקנו בברייתא שלנו, שבאור ההוא, היה האדם יכול לדעת ולראות בעיני החכמה, כל מה שהיה, וכל מה שיהיה, מראש העולם עוד סופו, באפן שאין הפירוש ראיה ממש אלא בעיני השכל. וזהו שנגנז לצדיקים לעתיד לבא. מהו לעתיד לבא. היינו כשתצא הנשמה הקדושה מהעולם הזה, ותלך לעולם הבא.