זהר

תרלד) ולחם לבב אנוש יסעד, מאן לחם. אלא, לחם עלמא סעיד, ואי תימא, דביה תלייא סעידו דעלמא בלחודוי, לאו הכי, דהא ליליא בלא יומא, לא אשתכח, ולא בעי לאפרשא לון. ומאן דאפריש לון, יתפרש מחיין, והיינו דכתיב, למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם. בגין דלא בעי לאתפרשא.

פירוש הסולם

תרלד) ולחם לבב אנוש יסעד: שואל, מהו לחם שאומר כאן. ומשיב, אלא לחם מסעיד את העולם, שה"ס החסדים הנמשכים מחג"ת דז"א, ואם תאמר, שבו לבדו תלוי סעד העולם, אינו כן, אלא צריכים גם ליין, שה"ס הארת חכמה, כמ"ש לפנינו, כי לילה בלי יום אינו נמצא, אלא יום שהוא ז"א, ולילה שהיא נוקבא, צריכים להיות מחוברים יחד, וע"כ צריכים ללחם שהוא מז"א, וליין שהוא מנוקבא, ששניהם יחד מסעידים את העולם, ואינו צריך להפריד אותם, ולהמשיך לחם לבד מז"א בלי הנוקבא. ומי שמפריד אותם יפרד מחיים. והיינו שכתוב, ​למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, משום שאין צריכים להפריד ביניהם.