זהר

תרכט) א"ר חייא, אל תתמה עליו, דהא תורה אתאצל מחכמתא דלעילא, ושמיא אתאצלי מההוא רקיעא עילאה דעל ריש חיותא, וכהאי גוונא, כד תסתכל, כל מה דלעילא ותתא, אתאצלו דא מן דא, ודא מן דא, וקב"ה על כלא. ומן כורסי יקריה שרייאן לאתאצל דא מן דא, וכורסי יקרא מניה, וכלהו כלא חשיבין לקבליה. הה"ד, וכל דיירי ארעא כלא חשיבין.

פירוש הסולם

תרכט) א"ר חייא אל וכו': א"ר חייא אל תתמה עליו, על מה שאמרו שאור השמש אינו מעצמותו, כי התורה נאצלה מחכמה העליונה, והשמים נאצלו מאותו רקיע העליון שעל ראש החיות, (כנ"ל אות ת"ב), וכעין זה כשאתה מסתכל, תמצא, שכל מה שלמעלה ושלמטה נאצלו זה מן זה, וזה מן זה, והקב"ה על הכל. ומכסא הכבוד התחילו להתאצל זה מן זה, והכסא הכבוד, ממנו, מהקב"ה. וכולם כאפס נחשבים נגדו. ז"ש, וכל דיירי ארעא כלא חשיבין. ולפיכך אין תימא אם השמש מקבל אורו מעליון ממנו. כי כן נוהג למעלה ולמטה.