זהר

תרכח) רבי אבהו, ור' חייא, ור' נתן, הוו אזלי באורחא, א"ר נתן, לא תהיתון על אלין מאריהון דמתניתא, דגזירת פומהון כגזרת מלאכין קדישין. ואנא דכירנא מה דאמרו, דהא שמשא אתאצל נהירותיה מזיוא דאספקלריא דלעילא, והאי נהירותא לאו דיליה הוא. משמע דכתיב, יהי מאורות, הול"ל יהי אורות, מאי מאורות. א"ר זירא, מן אורות. מ' תוספת, לשמשא. כלומר, מן אורות, ותיבותא הוא אורות.

פירוש הסולם

תרכח) רבי אבהו ור' חייא וכו': ר"א ור"ח ור' נתן, היו הולכים בדרך, א"ר נתן, לא השתוממתם על אלו בעלי הברייתא, שגזירת פיהם כגזירת מלאכים הקדושים, ואני זוכר מה שאמרו, כי השמש, נאצל אורו מזיו המראה שלמעלה, ואור הזה שבו, אינו שלו. זה משמע משכתוב, יהי מארת, היה לו לומר, יהי אורות, מהו מאורות. א"ר זירא, הוא מלשון מן אורות. המ' אינה מן המלה, אלא היא תוספת, לשימוש, כלומר, מן, דהיינו מן אורות, כי מ' מורה מן. והמלה, היא אורות.