זהר

תרכו) ויאמר אלהים יהי מאורות ברקיע השמים, דא נקודת חטף קמץ, דנהיר נהירו, כגוונא דההוא אור קדמאה, נקודת חלם. ועל דלא אנהיר בישובא, כגוונא דיליה, איהו מארת חסר, דלא נהיר בישובא, כגוונא דחלם אע"ג דקיימא בגוונא דיליה.

פירוש הסולם

תרכו) ויאמר אלקים יהי וגו': ויאמר אלקים יהי מארת ברקיע השמים. זו היא נקודת החטף קמץ, המאירה הארה, כעין אותו האור הראשון שהוא נקודת החולם. ומשום שלא האירה בישוב כמו החולם, היא מארת חסר ו', כי אינה מאירה בישוב כמו החולם, אע"פ שעומדת באפן שלה.
פירוש. נקודה זו מאירה בספירת נצח, שה"ס יום ד' דמע"ב, ונודע שג' קוין שלמעלה מחזה נק' חג"ת וג' קוין שלמטה מחזה נק' נה"י, ועל כן כמו שנקודת החולם היא קו ימין שלמעלה מחזה, כן נקודת החטף קמץ היא קו ימין שלמטה מחזה. וז"ש, דנהיר נהירו כגוונא דההוא אור קדמאה נקודת חלם, דהיינו שהיא הארת קו ימין כמו החולם, ועל דלא אנהיר בישובא וכו', ומשום שאינו מאיר בישוב, כמו החולם, אלא במקום דינים שהוא למטה מחזה, הנחשב לבחינת מלכות, ששם דינים, איהו מארת חסר וכו', ע"כ כתוב בו מארת חסר. וע"כ נק' חטף קמץ. כי החטף הוא צירי דימין שנהפכה בו לשבא, מחמת שהיא במקום דין. והקמץ, מורה על קו שמאל שברקיע הנכלל בו.