זהר

תרכא) וכדין אזיל ונחית, ומפריש בין מיא דתחותוהי דמיא דאוקיינוס, ובין מיא דאזלין לעילא, ומפריש במציעתא דמיא, לעכבא סילונא דמיא דנפיק מגיהנם, דלא יעבר לנזקא בני נשא. ועל דא לא תקרי שמשא, אלא לשמשא לבני נשא. דעל כך מתקרי שמשא, שמשא דמשמש לכולא א"ר אלעזר, אלמלא דסחי שמשא בימא דאוקיינוס, הוה שריף ואוקיד לכולי עלמא.

פירוש הסולם

תרכא) וכדין אזיל ונחית וכו': וכזה, הולך אורו ויורד ומבדיל בין המים שמתחת מי אוקינוס, ובין המים ההולכים למעלה, ומבדיל באמצע מימי הים, לעכב צינור של מים היוצא מגיהנם שלא יעבור להזיק לבני אדם. ולפיכך לא נקרא השמש, אלא לשמש בני אדם, שמשום זה הוא נקרא, שמש. דהיינו משמש המשמש את הכל. א"ר אלעזר, אם אור השמש לא היה רוחץ עצמו בים אוקינוס, היה שורף ומדליק את כל העולם.