זהר

תרה) עד דאתער האי נקודה עילאה, ועאל בטמירו גו עלמא דאתי. ונפקו נקודי כולהו, מגו האי נקודה, לקיימא אתוון על קיומייהו. ודא איהו בראשית ברא אלהים, ראשית דא נקודא עילאה, דבה ברא אלהים, ואתקין כל נקודי תיקוני דאתוון, דאינון רזא דשמים וארץ. ואי לא האי ראשית, רזא דנקודא עילאה, לא אתנקידו אתוון, ולא הוה בהו קיומא.

פירוש הסולם

תרה) עד דאתער האי וכו': עד שנתעוררה הנקודה העליונה, שהיא חכמה, דהיינו או"א, ונכנסה בסתר תוך העולם הבא, שהוא בינה, דהיינו ישסו"ת, ויצאו כל הנקודות מתוך הנקודה הזו, לקיים האותיות על קיומן (כנ"ל בהסולם אות תקצ"ה), וזה הוא ​בראשית ברא אלקים, ראשית זו היא הנקודה העליונה, שהיא חכמה, שבה ברא אלקים, שהוא בינה, והתקין כל הנקודות, שהן תקוני האותיות, שהן סוד שמים וארץ, שהם ז"א הנקרא שמים, והמלכות שנקראת ארץ, הנקראים אותיות כנ"ל. ואם לא ראשית זו, שה"ס נקודה עלאה, שהיא חכמה, דהיינו או"א עלאין, המשפיעים חכמה לישסו"ת, לא נוקדו האיתיות, ולא היה בהן קיום.