זהר

תק) ואתפשט מניה חד רקיעא, דקיימא על תרין סמכין, ואינון תרין סמכין אינון תרין כרובין, חד מסטרא דא, וחד מסטרא דא. והאי רקיע על רישייהו, כמה דכתיב ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרובים. ולאו האי רקיע דעל ריש חיותא. והאי בזק ממנא עליה, ורוחא עלאה דאתכליל, על כלא.

פירוש הסולם

תק) ואתפשט מניה חד וכו': ונתפשט ממנו, מן בזק, רקיע אחד העומד על ב' עמודים, ואלו ב' עמודים הם ב' כרובים, דהיינו מטטרון וסנדלפון, זה מצד אחד וזה מצד אחד, ורקיע הזה על ראשם. כמ"ש, ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרובים. ואין זה הרקיע שעל ראש החיות (הנאמר ביחוקאל א'), ובזק הזה ממונה עליו, על הרקיע, ורוח העליון, סטוטריה, שנכלל באדיריה, ממונה על הכל.