זהר

תקצט) ובג"ד, מאן דמזלזל בנהמא, וזריק ליה בארעא, עניותא רדיף אבתריה. וחד ממנא אתפקד על דא, ואיהו רדיף אבתריה, למיהב ליה עניותא, ולא יפוק מן עלמא, עד דיצטריך לבריין. ועליה כתיב, נודד הוא ללחם איה. נודד הוא, ויהך מטלטל, וגלי מאתר לאתר, ללחם איה הוא. ולית מאן דישגח עליה, הה"ד איה. מאן דירחם עליה, בגין דלא ישכח.

פירוש הסולם

תקצט) ובג"ד מאן דמזלזל וכו': ומשום זה, מי שמיקל בלחם, וזורקו לארץ, רודפת אחריו עניות. וממונה אחד נתמנה על זה, והוא רודף אחריו לתת לו עניות. ולא יצא מן העולם עד שיהיה נצרך לבריות. ועליו כתוב, נודד הוא ללחם איה. שפירושו, הוא נודד, וילך מטולטל וגולה ממקום למקום לחפש לחם, איה הוא, ואין מי שיביט עליו. ז"ש, איה. איה מי שירחם עליו, כי לא ימצא. (ע"כ זהר).