זהר

תקפט) אבל מאן דאיהו עני, דממית גרמיה בגינה, כגוונא דילך רעיא מהימנא, איהו קרבן יורד תחותך, ואמאי. בגין דמאן דאשפיל גרמיה בגין שכינתיה, דקב"ה איהו נחית עליה, והאי הוא דאמר דוד, כי רם יי' ושפל יראה. והנביא אמר, כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו וגו' ואת דכא ושפל רוח. דאף על גב דאנא מרום וקדוש אשכון, בגין ההוא דאתעביד דכא ושפל רוח בגין שכינתי, לסלקא לה משפלות דילה עטרא לרישיה, אנא נחית לדיירא עמיה. ובתר דבעלה דשכינתא נחית על בר נש, איהי נחיתת מעל רישיה, ויהיבת אתרא דרישא לבעלה, ונחיתת לרגלוי דמלכא. ורזא דמלה, השמים כסאי והארץ הדום רגלי.

פירוש הסולם

תקפט) אבל מאן דאיהו עני וכו': אבל מי שהוא עני, שממית עצמה בשבילה, כמו בחינתך רועה הנאמן, היא, המלכות, קרבן יורד תחתיך, שנעשתה לנקודה תחת יסוד ז"א, שהוא בחינת רעיא מהימנא. ולמה, הוא, משום שמי שמשפיל עצמו בשביל השכינה, הקב"ה יורד עליו. וזה שאמר דוד, כי רם ה' ושפל יראה. והנביא אמר, כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו וגו' ואת דכא ושפל רוח וגו'. שאע"פ שאני מרום וקדוש אשכון, הנה בשביל אותו שנעשה דכא ושפל רוח בשביל השכינה כדי להעלותה משפלותה לעשותה עטרה לראשו, אני יורד לשכון עמו. ואחר שבעלה של השכינה, שהוא ז"א, יורד על האדם, היא יורדת מעל ראשו, ונותנת מקום הראש לבעלה, לז"א, והיא יורדת לרגליו של המלך דהיינו תחת נה"י שלו, המכונים רגלים. וסוד הדבר, השמים כסאי והארץ הדום רגלי. דהיינו המלכות, הנקראת ארץ.