זהר

תקפח) ביומא דראש השנה, כד קב"ה קאים בדינא על עלמא, וההוא סטרא בישא אתי לאסטאה, כדין מתכנפי כל הני, וקיימן קמי קב"ה. וכדין מתעטרן כלהו, וקיימן קמי קב"ה. בההוא זמנא מה כתיב, משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. מציץ: כמאן דאשגח מאתר דקיק, דחמי ולא חמי כל מה דאצטריך. ולבתר, משגיח מן החלונות, אתר אשגחותא יתיר, דפתח פתחין לרחמא על כלא, וכד קב"ה אשגח על עלמא, אסתכל באלין חלונות, ובאלין חרכים, וחיים על כלא.

פירוש הסולם

תקפח) ביומא דראש השנה וכו': ​ביום רה"ש, כשהקב"ה עומד בדין על העולם, וסטרא אחרא ההוא בא להשטין, אז מתאספים כל אלו, י"ב השרפים וד' האראלים, ועומדים לפני הקב"ה, ואז מתעטרים כולם ועומדים לפני הקב"ה. בעת ההוא מה כתוב, משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. מציץ, הוא כמי שמביט דרך מקום דק שרואה, ואינו רואה כל מה שצריך. ואחר כך, משגיח מן החלונות. שהוא מקום השגחה יותר, דהיינו שפותח פתחים לרחם על הכל. וכשהקב"ה משגיח על העולם, הסתכל באלו החלונות ובאלו החרכים, ומרחם על הכל.