זהר

תקפו) נביא דהוה אשתמודע בה, צווח ואמר למארי תורה חכמים באורייתא, ועתירין בה, ושמחים בחלקם. צווח לגבייהו ואמר, כה אמר יי' אל יתהלל וגו', כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. דוד דהוה ידע בה אמר, אם תחנה עלי מחנה וגו', בזאת אני בוטח. וירמיה חזא גלותא אריך, וסמאל ונחש וכל ממנן דשבעין אומין ברבו רבוון, דנחתי על ישראל, וחזא האי קרא דאמר קב"ה, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו', אמר נביא זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל. ואשר לא שת לבו גם לזאת, עליה אתמר וכסיל לא יבין את זאת. וזאת ליהודה ויאמר שמע יי' קול יהודה, בגין דנטיר מאי דמני ליה אבוי זכה למלכו. ודוד בגינה אסתלק למלכו, דטרח כל יומוי עלה.

פירוש הסולם

תקפו) נביא דהוה אשתמודע וכו': הנביא שהיה מכיר אותה, צעק ואמר לבעלי תורה וחכמי התורה, שהם עשירים בה, דהיינו ששמחים בחלקם, שהשמח בחלקו הוא עשיר. צעק לקראתם ואמר, כה אמר ה' אל יתהלל החכם וגו' והעשיר וגו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. דהיינו במלכות הנקראת זאת, ולא למעלה ממנה. דוד שהיה יודע אותה, אמר, אם תחנה עלי מחנה וגו' בזאת אני בוטח. וירמיה ראה אריכת הגלות, וסמאל ונחש וכל הממונים של שבעים אומות שיורדים על ישראל ברבוא רבבות, וראה הכתוב הזה שאמר הקב"ה, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו', אמר הנביא, זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל, שבשביל שהמלכות הנקראת זאת עמהם בגלות ע"כ מצפה לישועה. ואשר לא שת לבו גם לזאת, נאמר עליו, וכסיל לא יבין את זאת. וכן כתוב, וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה, כי משום שיהודה שמר מה שצוה אותו אביו, כנ"ל, ע"כ זכה למלוכה, ודוד עלה בשבילה למלוכה, שטרח כל ימיו לתקן אותה.