זהר

תקפא) ובגין דלא עבידנא קצוץ ופרוד ביחודא דלעילא, דכלא יחודא חד, נתקשה לי למעבד. וקב"ה דידע כל מחשבתין, אמר, בתר דדא לטוב אתכוון, דלא למעבד קצוץ ופרוד, ת"יעשה המנ"ורה, תיעשה מעצמה כגוונא דשכינתא, תיעשה מעצמו דקב"ה, בלא פרודא. שאר מאנין דבהון איהי שכינתא שמוש, ויעש בצלאל.

פירוש הסולם

תקפא) ובגין דלא עבידנא וכו': ומשום שאיני עושה קצוץ ופרוד ביחוד העליון, שבבינה, והכל הוא יחוד אחד, ע"כ התקשה לי לעשות ג' הדברים מנרה שקלים החדש, שה"ס המלכות, שבמנורה היא בבחינת כתר ז"א, ובשקלים והחדש היא בבחינת אמצע שלו, והקב"ה היודע כל המחשבות, אמר, אחר שזה נתכוון לטוב, שלא לעשות קצוץ ופרוד, ע"כ תיעשה המנורה מעצמה, כמו השכינה, תיעשה מעצמו של הקב"ה בלי פרוד. שאר הכלים של המשכן, שבהם השכינה היא שמוש, דהיינו בסוף ז"א, נאמר ויעש בצלאל. ולא היה צריך שתיעשה מעצמה.
פירוש. כי אין השכינה בבחינת כתר לז"א אלא על ידי עליתה לבינה, בסוד י' שנכנס לאור ונתמעט האור לאויר, (כנ"ל אות תקע"ז) ומיעוט הזה הוא קצוץ הג"ר מבינה, וע"כ לא היה יכול משה לעשות זה, כי לא היה יכול לעשות קצוץ למעלה בבינה. וכן בחינת המלכות כשהיא באמצע ז"א, בסוד מחצית השקל וכן החדש, הנה אז המלכות היא פלג גופא ונפרדת מז"א, שהיא חכמה בלי הסדים. וע"כ לא היה יכול משה לעשות פרוד בין ז"א למלכות. וז"ס תיעשה מעצמה, ע"י ז"א. אבל שאר הכלים שבמשכן שבהם המלכות בבחינת סוף הז"א, ושמוש אליו, אין שם בחינת קיצוץ ופרוד, אלא להיפך שהיא בחינת יחוד, וע"כ היה יכול בצלאל לעשותה.