זהר

תקעט) חבר הוא לאיש משחית, מאן איש משחית. דא איהו ההוא איש, דפגים לסיהרא. ואקרי איש תהפוכות. איש לשון. איש יודע ציד איש שדה. והאי איהו איש משחית, דהאי איהו מנע ברכאן מעלמא. אוף הכי, מאן דמנע ברכאן מעלמא, חבר הוא להאי איש משחית כדקאמרן. ודא הוא רזא, בגין דאצטריך ליה לב"נ לברכא לקב"ה, ולצלאה צלותא כדקא יאות. בגין דיתברך שמיה קדישא, ויתחבר באלין חברין קדישין, ולא יפגום צלותיה. בגין דימנע ברכאן מעלמא, ויתחבר בההוא חבר איש משחית דאיהו מנע ברכאן מעלמא, וגרים מותא לכלהו.

פירוש הסולם

תקעט) חבר הוא לאיש משחית: שואל, מי הוא איש משחית. ומשיב, זה הוא איש, שפגם את הלבנה, שהיא מלכות. דהיינו הסטרא אחרא, שנקרא: איש תהפוכות, איש לשון, איש יודע ציד, איש שדה, וזה הוא, איש משחית, כי זה מונע ברכות מן העולם. אף כאן, מי שמונע ברכות מן העולם, חבר הוא לאיש משחית הזה, כמו שאמרנו. וזה הוא סוד, משום שאדם צריך לברך להקב"ה, ולהתפלל תפלה כראוי, כדי שיתברך שמו הקדוש ויתחבר באלו חברים הקדושים דהיינו המלאכים (כנ"ל אות תקע"ה) ולא יפגום תפלתו, משום שאם יפגום תפלתו ימנע ברכות מן העולם, ויתחבר בחבר ההוא שהוא איש משחית שהוא מנע ברכות מן העולם וגרם לכולם מות.