זהר

תקעב) תמינאה, דלא יהא גרגרן ובלען, אלא כמאן דאכיל קמי מלכא. דברכתא לא שרייא במעוי דההוא דאשתכח בלען, אלא בההוא דלא אשתכח בלען. ובלען איהו כעשו, דכתיב, הלעיטני נא מן האדום האדום הזה, אורח הלעטה. מ"ט. בגין דחוייא בישא שריא במעוי, ולא ישבע. ולא עוד, אלא דאיקרי רשע. דכתיב, ובטן רשעים תחסר. בג"ד בעי למיכל בנחת על פתוריה, כמאן דיתיב קמי מלכא.

פירוש הסולם

תקעב) תמינאה דלא יהא וכו': השמיני, שהוא, שלא יהיה זולל וסובא, אלא כמי שאוכל לפני המלך. הטעם הוא, כי הברכה אינה שורה ונמצאת במעיו של בלען, אלא נמצאת במי שאינו בלען. ובלען הוא כעשו, שכתוב, הלעיטני נא מן האדום האדום הזה, דהיינו בדרך הלעטה. מהו הטעם. הוא משום שהנחש הרע שורה במעיו, ולא ישבע. ולא עוד אלא שנקרא רשע. שכתוב, ובטן רשעים תחסר. משום זה צריך לאכול בנחת על שלחנו, כמי שיושב לפני המלך.