זהר

תקעא) ובכלהו יהיב הקב"ה כל עשבין, וכל יבולי ארעא, ביד ממנן, בר מאלין שבעת המינין, נהמא דמיכלא דבני נשא. ובגיני כך אצטריך לדקדק בה' דהמוציא, דהא נהמא בידיה אתמסר, ולא בידא דממנן. ואיהו דאפיק ליה, ולא אחרא. ועל דא המוציא, ולא מוציא.

פירוש הסולם

תקעא) ובכלהו יהיב הקב"ה וכו': ובכולם נתן הקב"ה כל העשבים וכל יבולי הארץ ביד ממונים, חוץ משבעת המינים האלו, שנשתבחה בהם ארץ ישראל, והלחם שבני אדם אוכלים. ומשום זה צריך לדקדק בה' של המוציא, הרומזת למלכות, כי הלחם נמסר בידיה, ולא בידי ממונים. והיא המוציאה אותם, ולא אחר. וע"כ צריך לומר המוציא, ולא מוציא.