זהר

תקסט) חמישאה, דצריך לברכא בבונה, כמה דאמרן. בגין לאתערא ברכאן לעילא, בדיוקנא דאצבען. שתיתאה, למיהב מההוא מיכלא למסכנא, דדא איהו כדקא יאות. ומצוה מן המובחר, למיהב מההוא מיכלא דאיהו אכיל, מכל שופרי דאיהו תאיב. דהא הקב"ה אתהני מההיא מזונא דאיהו יהיב למסכנא, בגין דההוא מיכלא דאיהו יהיב, עבדא נייחא לנפשא דהאי מסכנא, וחדי ליה.

פירוש הסולם

תקסט) חמישאה דצריך לברכא וכו': החמישי, שהוא שצריך לברך בכונה, כמו שאמרנו. הטעם הוא, כדי לעורר ברכות מלמעלה, בצורות האצבעות (כנ"ל אות תקס"ד)(כנ"ל אות תקס"ד). הששי, שהוא לתת ממאכלו לעני. הטעם הוא, כי זה הוא כראוי להיות. ומצוה מן המובחר הוא, לתת מאותו המאכל שהוא עצמו אוכל, וממיטב המאכלים שמתאוה להם. משום שהקב"ה נהנה מאותו המזון שנותן לעני, כי אותו המאכל שהוא נותן, עושה נחת רוח לנפש העני, ומשמח אותו.