זהר

תקסח) ת"ח, בשעתא דהוה ביה ערלה, דלא אתגזר, קב"ה לא אתגלי ליה אלא במחזה. בגין דעלמא עילאה הוה סתום באת ם', ועלמא תתאה הוה במסכנו באת ד'. כיון דעלמא עילאה אתפתח באת ה', ואברהם אעבר ההוא ערלה, ואתעבר עלמא תתאה מההוא ד', כדין כתיב, וירא אליו ה', כדין אתגלי כולא, ואתפתח מאי דלא הוה מקדמת דנא כדין.

פירוש הסולם

תקסח) ת"ח, בשעתא דהוה וכו': בוא וראה, בשעה שהיתה בו ערלה, שלא נמול, לא נגלה אליו הקב"ה אלא במחזה. משום שהעולם העליון היה סתום באות ם', והעולם התחתון, שהוא מלכות, היה בעניות באות ד'. כיון שהעולם העליון נפתח באות ה', ואברהם, נעברה ממנו הערלה, והעולם התחתון, נעברה ממנו האות ד', אז כתוב, וירא אליו הויה, אז נגלה לו הכל ונפתח לו, מה שלא היה מקודם לכן כזה.