זהר

תקסז) יהודה אתה וגו'. ר' שמעון אמר, מלכו ליהודה אתקיים, והיינו דאמרינן, מאי דכתיב, הפעם אודה את ה', בגין דאיהו רביעאה, אודה את ה', בגין דאיהו רגלא רביעאה לכרסיא. יה"ו, דא רשימא דשמא עלאה, ובמה אשתלים, בה"א, והיינו ה"א בתראה דשמא קדישא, שמא קדישא שלים באתווי, וקשר דאחיד לון, על דא יידרך אחיך, דמלכו לך אתחזיא לאתקיימא ודאי. ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן, מאן קדושים, אלין קדושים עליונין, דכלהו אודן לגביה, ושויוה נאמן, בג"כ הוא קדמאה בכולא, הוא מלכא על כלא.

פירוש הסולם

תקסז) ​יהודה אתה וגו': ר"ש אמר, המלכות נתקיימה ליהודה, והיינו שאמרנו, מה שכתוב, ​הפעם אודה את ה', הוא משום שהוא הרביעי, ע"כ, אודה את ה', כי הוא רגל רביעי אל הכסא. פירוש, חג"ת הם ג' רגלי הכסא, ויהודה ה"ס מלכות שהיא רגל רביעי, (כנ"ל וירא דף ה' ד"ה פירוש עש"ה) וע"כ ניתנה לו המלכות על ישראל. יה"ו דהויה שהם חג"ת, הוא הרשימה של שם העליון, שהוא ז"א, ובמה נשלם, בה', שהיא המלכות, והיינו ה' אחרונה של השם הקדוש, שעמה, השם הקדוש שלם באותיותיו, והיא, הקשר המיחד אותן. את האותיות של השם הקדוש. על כן יודוך אחיך, כי לך המלכות ראויה להתקיים ודאי. בהיותך מרכבה למדת המלכות. כתוב, ​ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן. שואל, מי המה קדושים הללו. ומשיב, הם קדושים עליונים שהם הספירות הקדושות חג"ת, שכולם מודים לו, ועשו אותו לנאמן. כלומר שמשפיעים לו כל מה שבהם. ומשום זה הוא הראשון לכל, והוא מלך על כל.