זהר

תקסז) והשתא כיון דאתקדשי, אצבען אצטריך לזקפא לון לעילא, לאתערא אינון פרקין עילאין קדישין. ועל דא, ה' אצבען וי"ד פרקין דאית בהון, הרי י"ט. וב' פרקין עילאין, הרי כ"א בזרוע ימין, כנגד אהיה שחשבונו כ"א. וכן ביד שמאל כ"א, כנגד אהי"ה שחשבונו כ"אי וע"ד אהיה אשר אהיה.

פירוש הסולם

תקסז) והשתא כיון דאתקדשי וכו': ועתה, אחר נטילת ידים, כיון שנתקדשו, דהיינו שהידים שהם חג"ת עלו לי"ה ונעשו חב"ד כנ"ל. צריכים לזקוף את האצבעות למעלה, בכונה לעורר הפרקים העליונים הקדושים, שה"ס י"ה, שהם השורשים די"ד פרקים. וע"כ ה' האצבעות עם י"ד הפרקים שבהם, הם י"ט. וב' הפרקים העליונים, שה"ס י"ה, הרי כ"א בזרוע ימין, כנגד אהיה שחשבונו כ"א. וכן ביד שמאל יש כ"א, כנגד אהיה שחשבונו כ"א. וע"כ הם אהיה אשר אהיה.
פירוש, שע"י נטילת ידים בכוונה, עולים הידים שהם חג"ת, לי"ה, ונעשים חב"ד. שז"ס שאו ידיכם קודש. וחב"ד נקראים בג' שמות, אהיה אשר אהיה. כי השם אהיה הא' הוא חכמה, אהיה הב' הוא בינה. ואשר, הוא הדעת המיחדת ב' הקוין חכמה ובינה. וז"ש ועל דא, דהיינו כיון שהידים נתקדשו ונעשו חב"ד, ה' אצבען וי"ד פרקין וכו' וב' פרקין עלאין הרי כ"א בזרוע ימין כנגד אהיה שחשבונו כ"א, שכיון שזרוע ימין שהיא חסד עלתה ונעשתה חכמה, הנקראת אהיה הא', ע"כ מרומז בו החשבון של אהיה, שהוא כ"א. וכן ביד שמאל כ"א וכו' כיון שיד שמאל שהיא גבורה עלתה ונעשתה בינה, שהיא אהיה הב' ע"כ מרומז גם בו חשבון כ"א. וזה שמסיים, וע"ד אהיה אשר אהיה, שע"כ נעשים הידים, סוד ג' שמות אהיה אשר אהיה, כמבואר.