זהר

תקסה) דבור דא אדם דכליל מכלהו, ומאן אפיק ליה, מחשבה. בגין אלין, שכליים הוו נחתין בקרבנא, לקרבא קרבנא, ולייחדא כלא ואלין אינון בתחיית המתים, דבהון יהא קב״ה מקרב עצם אל עצמו וגידין וערקין כלהון, לחברא דא בדא, ויקבלון אלין מאלין, ומשלבין אלין באלין, הה״ד מקבילות הלולאות וגו'. בההוא זמנא יהא חדוה ונגונא בקריבו דלהון.

פירוש מעלות הסולם

תקסה) דבור דא אדם וכו׳: דבור זה אדם, הכלול מכולם, שהוא כלול מכל ג׳ הקוים שהם: מוח, לב, ריאה וכן המתפלל ג׳ תפלות שמ״ע. שואל ומי מוציא אותו הדבור, ומשיב, המחשבה, שה"ס חו״ב ששניהם נקראים מחשבה. משום אלו, המעלים מ"ן ביחוד של ג׳ קוים ומלכות, משום אלו, שכליים שהם המלאכים של המרכבה בעולם הבריאה, (רע״מ פרשת פנחס אות תכ״א), היו יורדים בקרבן לקבלו להקריב הקרבן ולייחד הכל, דהיינו היחוד של זו״ן שהוא היחוד של הוי״ה שהוא ז״א עם הנוקבא שהיא אדנ״י. ואלו הם שיאירו בתחיית המתים, שבהם יהיה הקב"ה מקרב עצם אל עצמו, וכל הגידים והעורקים, לחבר זה עם זה, ויקבלו אלו מאלו, וישתלבו אלו באלו, זהו שכתוב מקבילות הלולאות וגו', וכל אחד ישפיע מהארתו אל השני, בהתקרבות שלהם בעת ההיא, יהיה חדוה ושירה. (עיין רעיא מהימנא פרשת פנחס אות רכ״ג).