זהר

תקסד) אימתי אתאחדן בה. בשעתא דהאי אם ינקא מסטרא אחרא, ומקדשא אסתאב, וחויא תקיפא שארי לאתגלאה, כדין גדיא ינקא מחלבא דאמיה, ודינין מתערין. ועל דא, ישראל קדמין ואייתאן בכורים, ובשעתא דמייתין להו, בעיין למימר ולמפתח ביה בלבן, דבעא בחרשוי אלין, לשלטאה ביעקב, ובזרעא קדישא, ולא אתייהיבו בידיה, ולא אתמסרן ישראל לסטרא דא. ועל דא כתיב, ראשית בכורי אדמתך וגו', לא תבשל גדי בחלב אמו. ולא ינקא ההוא סטרא, מחלבא דאמיה דהא לא יסתאב מקדשא, ודינין לא מתערין.

פירוש הסולם

תקסד) אימתי אתאחדן בה וכו': מתי נאחזים בה. בשעה שאם הזו יונקת מצד האחר, והמקדש נטמא, ונחש החזק מתחיל להגלות, אז יונק הגדי מחלב אמו והדינים מתעוררים. ועל כן ישראל מקדימים ומביאים בכורים, ובשעה שמביאים אותם, צריכים לומר ולפתח בלבן דהיינו ארמי אבד אבי, שרצה בכשפיו האלו לשלוט על יעקב ועל זרע הקדוש, ולא ניתנו בידו, ולא נמסרו ישראל לצד הזה. וע"כ מעבירים בזה כח הנחש, והגדי לא יוכל לינק מחלב אמו. וע"כ כתוב, ראשית בכורי אדמתך וגו' לא תבשל גדי בחלב אמו, שלא יינק צד הזה מחלב אמו, שהיא המלכות, שלא יטמא המקדש, ולא יתעוררו הדינים.