זהר

תקסג) בקהלם אל תחד כבודי. הא אוקמוה, כד"א ויקהל עליהם קרח. אל תחד כבודי, דא כבוד ישראל סתם. וע"ד לא בריך לון אבוהון, בגין דסליק לון למשה. ר' חייא אמר מהני קראי משמע דלא אתאחיד דא בדא, ואצטריך הכי. וע"ד אית ביה כלא, ולית לך דרא בעלמא, דלא נחתא דינא דלהון לקטרגא בעלמא ואסגיאו מהדרי על פתחייהו דבני נשא, הא לך כלא.

פירוש הסולם

תקסג) בקהלם אל תחד כבודי: הרי בארוהו כמו שאתה אומר, ​ויקהל עליהם קרח. שלא נזכר שם, אלא קרח בן יצהר בן לוי, ולא בן יעקב. אל תחד כבודי, היינו כבוד ישראל, סתם. ועל כן, משום מעשים הללו, לא ברך אותם אביהם, אלא שמסר אותם למשה.
רבי חייא אמר וכו': רח"א, ממקראות אלו משמע, שלא נתאחדו זה בזה, אלא שהם מפוזרים, כמ"ש ​אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל, וכן צריך להיות, שמשום שהם דין קשה, צריכים פיזור. וע"כ יש בו הכל, שכל ישראל ישנם בדין קשה שלהם, כי עם פזורם בישראל קלטו ישראל מדין קשה שבהם. ואין לך דור בעולם שלא ירד הדין שלהם לקטרג בעולם, ומתרבים מחמת זה מחזירים על הפתחים של בני אדם. הנה לך הכל. כלומר, שכל ישראל נפגעו מן הדין שלהם.