זהר

תקסב) ואי אזדמן ליה עובדא ויכוון ביה, זכאה איהו. ואף על גב דלא מכוין ביה, זכאה איהו, דעביד פקודא דמריה. אבל לא אתחשיב כמאן דעביד רעותא לשמה, ויכוין ביה, ברעותא דאסתכלותא ביקרא דמריה, כמאן דלא ידע למסבר סברא, דהא ברעותא תליא מלה לשמה. ובעובדא דלתתא לשמה, אסתלק עובדא לעילא, ואתתקן כדקא יאות.

פירוש הסולם

תקסב) ואי אזדמן ליה וכו': ואם מזדמן לו מעשה של מצוה ומכוון בה הוא צדיק. ואע"פ שאינו מכוון בה הוא צדיק, שעושה מצות רבונו, כי מצוות אין צריכות כונה. אבל אינו חשוב כמי שעושה רצונו לשמה, ומכוון בה ברצון של הסתכלות בכבוד רבונו, כמי שאינו יודע להבין הטעם, כי ברצון תלוי הדבר של לשמה. ובמעשה שלמטה שעושה לשמה מתעלה המעשה של מעלה, שהוא המלכות הנקרא מעשה, ומתתקן כראוי.