זהר

תקנ) כדין אדם, דאיהו דיוקנא דכליל כל שאר דיוקנין, מאיך ונפיל על אנפוי, ומסיר גרמיה ורוחיה לגבי אדם דלעילא, דקיימא על אינון דיוקנין, דכליל כל דיוקנין, לאתערא ליה עליה כדקא חזי, והיינו אליך יי' נפשי אשא, לאתערא דיוקנין אחרנין, וכל אינין דמתפשטי מנייהו והיינו יביעו. ירננו. יאמרו. ידברו. וכלהו אכלין ואתהניין כל חד וחד כדקא חזי ליה.

פירוש הסולם

תקנ) כדין אדם דאיהו וכו': אז אדם, שהוא צורה הכולל כל שאר הצורות, משפיל ונופל על פניו ומוסר עצמו ורוחו אל אדם שלמעלה, (כנ"ל בקרבן אות תקל"ט) העומד על אלו הצורות, הכולל כל הצורות, שיתעורר אליו כראוי. והיינו לומר, אליך ה' נפשי אשא. לעורר צורות אחרות וכל המתפשטים מהן. והיינו שאומרים בתהלה לדוד, יביעו ירננו יאמרו ידברו. שסובב על הצורות המתפשטות מהן. וכולם אוכלים ונהנים מן התפלה כל אחד כראוי לו. (ועי' במראות הסולם לעיל שנתבאר באורך כל ענין עלית התפלה למ"ן ואיך מתקבלת למעלה וכו' ואין צורך להאריך כאן).