זהר

תקנ) מאי עשב, ע״ב ש׳. ואינון ע״ב שמהן, דאינון לבושין לע״ב שמהן עלאין, כגוונא דעשב דאיהו לבושא דחטה. ובגין דא להוציא לחם מן הארץ, והיינו לחם אבירים אכל איש, ודא נהמא דאורייתא.

פירוש מעלות הסולם

תקנ) מאי עשב ע״ב וכו׳: שואל מהו עשב. ומשיב, הוא אותיות ע״ב ש׳, אשר ש׳ היא רומזת לג׳ קוים חג״ת, וה״ס ג׳ הפסוקים: ויסע, ויבא, ויט. שבכל פסוק מהם יש ע״ב אותיות, וצרופם יחד עושה ע״ב שמות קדושים. והם ע״ב שמות המאירים במלכות, (זהר בשלח אות ק״ס) שהם לבושים לע״ב שמות עליונים, היינו לשם ע״ב שבג' קוים חג״ת דז״א. כעין העשב שהוא מלבוש אל החטה, ומשום זה, שעבודת האדם היא להמשכת מוחין דעשב, ניתן להוציא לחם מן הארץ, שהיא מלכות הנקראת ארץ, והיינו לחם אבירים, אכל איש שהוא מזון רוחני. וזה לחמה של תורה.
פירוש: סוד הכתוב מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ, נתבאר בזהר בראשית א׳ (אות ע״ו בסולם מאמר תדשא הארץ דשא, באריכות) וכאן לא מדבר מבחינת חציר רק מבחינת עשב, ומפרש מאי עש"ב וכו׳, כי סוד אדם הוא שם מ״ה, שבגימטריא אדם שהוא ז״א. וסוד בהמה. הוא שם ב"ן, שבגימטריא בהמה, והיא נוקבא דז״א מלכות. וסוד עשב הוא ו״ק דע״ב, בסוד ש׳ ע״ב, שהוא עבודת האדם להעלות מ״ן להמשיך ו״ק דחכמה ע״י זווג זו"ן, בסוד הכתוב אדם ובהמה תושיע ה'. ונודע שמקום גלוי החכמה היא במלכות שנקראת ארץ, ולחם ה״ס חכמה, (שער הכונות ענין הפסח תחלת דרוש ו')וזה אומרו, ובגין דא להוציא לחם מן הארץ וכו׳ שבחי׳ עש״ב ניתן לעבודת האדם בכדי להוציא לחם מן הארץ.