זהר

תקנז) א"ל, ח"ו דאכיל אנא עמך, דעליך כתיב, אל תלחם את לחם רע עין וכו', ולא עוד אלא שמאכלך טמא. וכתיב, ולא תטמאו בהם ונטמתם בם. דכל מאן דשרייא עליה רוח רע עין, מקבל טומאה סתומה, דלית לה פתיחו כלל. אתא עובדא קמי רבנן, ויהבו ליה לההוא מסכינא מאה זוזי.

פירוש הסולם

תקנז) א"ל ח"ו דאכיל וכו': א"ל העני, חס ושלום, שאני אוכל עמך. כי עליך כתוב, אל תלחם את לחם רע עין וגו'. ולא עוד אלא שמאכלך טמא. וכתוב, ולא תטמאו בהם, ונטמתם בם. שכל מי ששורה עליו רוח רע עין, מקבל טומאה סתומה, שאין לה פתחון כלל. בא המעשה לפני החכמים. ונתנו לו לאותו עני, מאה זוזי.