זהר

תקנה) תנא, כל זמנא דקודשא בריך הוא אזיל בישראל, כביכול אתדבק רוחא ברוחא, ועל דא כתיב, ואתם הדבקים ביי' בכל אינון גווני דביקותא, ולא מתפרשא דא מן דא. בשעתא דאתמר הנה אנכי שלח מלאך לפנך, ידע משה דפרישותא הוא. אמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה.

פירוש הסולם

תקנה) תאנא כל זמנא וכו': למדנו, כל זמן שהקב"ה הולך בישראל, כביכול, נתדבק רוח ברוח. ועל זה כתוב, ואתם הדבקים בה', בכל אלו אפני הדבקות, ואינם נפרדים זה מזה. בשעה שנאמר, הנה אנכי שולח מלאך לפניך, ידע משה שזהו פרישה מישראל, אמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה.