זהר

תקנד) רבי יהודה אמר, כתיב, וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך, אמאי קא בכה. אלא באתדבקותא דרוחא בה, לא יכיל לבא למסבל, ובכה. ואי תימא, הא כתיב, וישקהו ויבכו. תנינן, אמאי נקוד וישקהו, אלא דלא אתדבק ביה רוחא כלל, ועל דא כתיב, ונעתרות נשיקות שונא. מאי ונעתרות נשיקות שונא. אלא מאן דנשיק בחביבותא, מתדבק רוחיה ברוחיה, בדביקותא דחביבותא ומאן דלא נשיק בחביבותא, לאו בדביקותא הוא, אלא ונעתרות. מאי נעתרות. גסותא, דלא דביק רוחיה בההוא נשיקה. ולא אתדבק ביה כלל. ובגיני כך כתיב, ישקני מנשיקות פיהו, דהוא דבקותא רוחא ברוחא.

פירוש הסולם

תקנד) ר' יהודה אמר וכו': ר"י אמר, כתוב, וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך. שואל, למה בכה. ומשיב, אלא כשהיה בהתדבקות הרוח בה, לא היה יכול הלב לסבול, ובכה. ואם תאמר, הרי כתוב, וישקהו, ויבכו. ומשיב, למדנו, למה נקוד על וישקהו, הוא משום שלא נתדבק בו רוח כלל, ועל זה כתוב, ונעתרות נשיקות שונא. מהו ונעתרות נשיקות שונא. אלא מי שנושק באהבה, מתדבק רוחו ברוחו, בדביקות האהבה, ומי שאינו נושק באהבה, אינו בדבקות, אלא ונעתרות. מהו נעתרות, הוא עוביות, כי לא דבוק רוחו בנשיקה ההוא, ולא נתדבק בה כלל. משום זה כתוב, ישקני מנשיקות פיהו, שהוא דבקות רוח ברוח.