זהר

תקנג) כי טובים דודיך מיין, מאי בעי הכא יין, והא כתיב וגם אלה ביין שגו וגו', וכתיב יין ושכר אל תשת אתה ובניך, מאי טעמא הכא יין. רבי חייא אמר, מיינה דאורייתא. רבי חזקיה אמר, דא דכתיב ויין ישמח לבב אנוש, ועל דא כתיב, כי טובים דודיך מיין לחדוותא דלבא. מיין, דחדי לי יתיר מכלא.

פירוש הסולם

תקנג) כי טובים דודיך מיין: שואל, מה רוצה כאן יין, והרי כתוב, וגם אלה ביין שגו וגו'. וכתוב, יין ושכר אל תשת אתה ובניך. מהו הטעם שכתוב כאן יין. רבי חייא אמר, מיין של תורה, דהיינו המוחין דז"א הנקרא תורה, והמוחין דהארת חכמה נקראים יין. רבי חזקיה אמר, זהו שכתוב, ויין ישמח לבב אנוש, שזה נאמר על יינה של תורה, ועל זה כתוב, כי טובים דודיך מיין, שטובים לשמחת הלב, מיין, המשמח אותי יותר מכל.
ביאור הדברים. סוד הנשיקין הן בשפתים, ובשפתים יש ב' בחינות, ששפה עלאה, ה"ס או"א עלאין המשפיעים שמה אוירא דכיא, שה"ס אור החסדים, הנקרא רוח, בזווג דלא פסיק לעלמין. ובהם אין יוצא הי' מאויר שלהם. ושפה תתאה, ה"ס ישסו"ת, שבהם יוצא הי' מאויר שלהם, וחזרו להיות אור החכמה, ומשפיעים שמה הארת חכמה. (כמ"ש לעיל אות קכ"ז ד"ה שפוון דמלכא, ע"ש כל ההמשך) ואע"פ שהארת החסדים דאו"א עלאין ה"ס ג"ר ממש, כמ"ש שם, עם כל זה ז"א הצריך להארת חכמה, אין אור החסדים דאו"א אצלו אלא בחינת ו"ק בלי ראש, משום החסרון של הארת החכמה. אמנם אחר שז"א מקבל המוחין דישסו"ת שהם הארת חכמה, אז נעשים אצלו החסדים דאו"א בחינת ג"ר ממש כמו שהם באו"א עלאין עצמם, כי עתה גם הוא נשלם בהארת חכמה ואין בו פגם, כמו או"א עלאין. והארת החסדים שלהם חשובים יותר מהארת החכמה שבישסו"ת, להיותם עליונים מהם והמשפיעים שלהם.
וזה אמרו. ישקני מנשיקות פיהו לאדבקא רוחא ברוחא, דהיינו הארת החסדים שנקרא רוח, שהם בשפה עלאה, שה"ס או"א עלאין, ושפה תתאה, שה"ס הארת ישסו"ת שבהם, שהוא הארת חכמה, היא משלמת הרוח של שפה עלאה שיהיה בבחינת ג"ר כמו באו"א עצמם. כנ"ל. וז"ש כי טובים דודיך מיין וכו' מיינה דאורייתא, כי מתוך שמאיר שם גם שפה תתאה, שהוא הארת חכמה מישסו"ת, הנקראת יין, נעשו טובים דודיך, שהוא הרוח משפה עלאה, כי עי"ז נעשו החסדים בבחינת ג"ר. וזה שאומרת השכינה בסוד הזווג דנשיקין, כי טובים דודיך מיין.