זהר

תקנג) אלא כד סתים כולא גו מחשבה עילאה, ואיהי נקודה לא אתפשטא, ואסתים לגו. כל אינון שבילין עילאין, ואתוון סתימין, אסתים כולא באת ם'. והוו כל אינון שבילין ואתוון עילאין סתימין כלילן באת דא. כיון דסליק ברעו לאתגלאה, ולאפקא תולדין, האי את ם' אתפתח, ואתעביד את ה'.

פירוש הסולם

תקנג) אלא כד סתים וכו': ומשיב. אלא בעת שהכל סתום במחשבה העליונה, שהיא בינה, והיא נקודה בלתי מתפשטת, וסתומה לפנים, כל אלו השבילים העליונים והאותיות הסתומות, נסתמו הכל באות ם'. והיו כל השבילים והאותיות העליונות סתומים וכלולים באות זו. כיון שעלה ברצון להתגלות, ולהוציא תולדות, נפתחה אות ם' זו ונעשתה ה'.
פירוש. בינה זו היא ישסו"ת, ומתחילה יצאו בישסו"ת ב' קוין ימין ושמאל, ואז היו כל אורותיה סתומים, מפני המחלוקת שהיתה בין ימין לשמאל. ואז היא נבחנת לם' סתומה, שהיא סתומה מכל צד ואינה יכולה להאיר. עד שזעיר אנפין עלה למ"ן, והכריע ועשה שלום בין ב' הקוין ונתיחדו זה בזה אז נפתחו האורות שלה (כמ"ש בפלפה'"ס אות ל"ג) ואז נבחן שהם' הסתומה נפתחה והיתה לה' הפתוחה מכל צד.
וז"ש, כד סתים כולא גו מחשבה וכו', דהיינו בעת שיצא קו שמאל בישסו"ת היו כל האורות שבישסו"ת סתומים כנ"ל, וז"ש אסתים כולא באת ם'. דהיינו כמו שהם' סתומה מכל צד. כיון דסליק ברעו לאתגלאה וכו', שאז עלה ז"א למ"ן ויחד ב' הקוין זב"ז ונפתחו כל האורות כנ"ל. האי את ם' אתפתח ואתעביד את ה'. כי נפתחו האורות כמו צורת ה' שהיא פתוחה מכל צד.