זהר

תקנא) דבר אחר, פחז כמים אל תותר, דהא כד יגחון קרבא בני ראובן בעלמא, וינצחון עממין סגיאין, לא ישתארון במלכותא, מ"ט, כי עלית משכבי, דזמינין לאגחא קרבא בארעא קדישא דייקא, דכתיב כי עלית משכבי אביך דא ירושלים. משכבי, משכב מבעי ליה. אלא, אביך דא ישראל סבא, משכבי אביך ולא משכב, בגין דהא בתרי זמני אתבני ירושלם, ותליתאה לזמנא דמלכא משיחא. ועל דא משכבי אביך. והכא אתגלייא ברכה, ומאי דהוה בההוא זמנא, ומאי דהוה כד עאלו ישראל לארעא, ומה דיהא בזמנא דמלכא משיחא בעובדא דראובן.

פירוש הסולם

תקנא) דבר אחר, פחז כמים וגו': כי כשבני ראובן יערכו מלחמה בעולם, וינצחו עמים רבים, לא ישארו, בני ראובן, במלכות. וז"ש הכתוב, אל תותר. מה הטעם, כי עלית משכבי, מפני שעתידים לערוך מלחמה בארץ הקדושה, כי בדיוק כתוב כי עלית משכבי אביך, שזה ירושלים. שואל, הכתוב אומר משכבי, משכב היה צריך לומר. ומשיב, אלא אביך הוא ישראל סבא, היינו ז"א, וע"כ אומר משכבי אביך, ולא משכב, משום שב' פעמים נחרב ירושלים, ובשלישית תבנה בזמן מלך המשיח, וע"כ אוה"כ, משכבי אביך. וכאן נתגלה ברכה, בהכתוב בכרי אתה כחי וראשית אוני (כנ"ל אות תקמ"ד) ומה שהיה באותו זמן, דהיינו שנלקחה ממנו הברכה והמלכות והכהונה, כמ"ש פחז כמים אל תותר. ומה שיהיה כשיבאו ישראל לארץ, דהיינו שלא יהיה לו חלק בארץ אלא בעבר הירדן, (כנ"ל אות תקמ"ו). ומה שיהיה בזמן מלך המשיח במעשה ראובן. דהיינו שיעשה מלחמות בעמים רבים וגם בירושלים כנ"ל.