זהר

תקנא) ולעולם כל קרבנין שחיטתן בצפון בגין דמצפון תפתח הרעה דמתמן ההוא דאושיד דמא, מלחך ההוא דמא דבעירן. ובגין דא לא צריך לכסאה ליה מניה, לקיימא ביה אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים. ולבתר דאיהו נטיל דמא, קרבין קרבנא לעילא, דאתמר ביה את קרבני לחמי לאשי.

פירוש מעלות הסולם

תקנא) ולעולם כל קרבנין וכו׳: ולעולם כל הקרבנות שחיטתן בצפון שהוא קו שמאל למתק מדת הדין שבשמאל. משום שמצפון תפתח הרעה כתוב, שמשם בא אותו ששופך דם דהיינו המלאך המות ומלחך הדם ההוא של הבהמות, הנקרבות, ומשום זה לא צריכים לכסות לדם השחיטה ממנו לקיים בו הכתוב אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים. ואחר שהוא נוטל הדם מקריבים הקרבן למעלה, שנאמר בו את קרבני לחמי לאשי.
פירוש: כי ענין הקרבן הוא ליחד ז״א ומלכות ובתחלת הזווג נמשך הארת ג״ר דחכמה דשמאל, כרגע, שהארה זו היא כדי לזון הסטרא אחרא כדי חיותם שלא יתבטלו, והארה זו נבחנת לדם השחיטה של הקרבן בסו״ה כי הדם הוא הנפש, וזה אומרו, דמתמן ההוא דאושיד דמא מלחך ההוא דמא דבעירן וכו׳ והרצון של הקרבן עולה ליחוד ז״א ומלכות, ולכן ולבתר דאיהו נטיל דמא, קרבון קרבנא לעילא וכו׳. (עיין זהר פרשת בלק אות תמ״א ורעיא מהימנא פרשת פנחס אות ר״י) בסוד התמצית שנוטל הסט״א וכן כל אומות העולם מהארת הזווג.