זהר

תקמ) ואי תימא, הא אריה דלית ליה יסודא לתתא בההוא קרבנא. אריה כליל בכלהו, דהא לימינא הוי, ובג"כ אכיל בכלהו, וכל שאר לא אכלין מזיניה, בגין דימינא הוא. הא כל ד' דיוקנין דחקוקין בכסא, מתקרבין לקרבנא, ובג"כ הוי קרבנא שלים. וכד אתהנון מעקרא ויסודא דלהון, כדין נחת רוח לאדלקא בוצינין עלאין.

פירוש הסולם

תקמ) ואי תימא דא וכו': ואם תאמר, הרי אריה אין לו יסוד למטה באותו קרבן. כי פני שור יש לו יסוד למטה, בבהמות. פני נשר יש לו יסוד למטה, בעופות. פני אדם יש לו יסוד למטה, ברוח ונפש של אדם המקריב. אבל אריה אין לו שום יסוד למטה. ומשיב. אריה כלול בכולם, כי הוא לימין שהוא חסד, וחסד כולל את כולם. ומשום זה הוא אוכל בכולם שהם למטה ממנו, וכל השאר שור נשר אדם אינם אוכלים ממינו, משום שהוא ימין והוא גבוה מהם. הרי שכל ד' צורות החקוקות בכסא מתקרבות אל הקרבן. ומשום זה הוא קרבן שלם. וכשהם נהנים מעיקר ומיסוד שלהם, אז יורד רוח להדליק נרות העליונים. דהיינו, שנעשה זווג ז"א ומלכות.