זהר

תקמט) אבל לית רשו לחד מנייהו למיכל, ולאושיט ידא לקרבנא, עד דמלכא עלאה אכיל. והיינו ג' ראשונות, וג' אחרונות. כיון דאיהו אכיל, יהיב רשו לד' דיוקנין, ולכל אינון סטרין דמתפרשן מנייהו, למיכל.

פירוש הסולם

תקמט) אבל לית רשו וכו': אבל אין רשות לאחד מהם לאכול ולהושיט יד אל הקרבן, דהיינו התפלה, עד שמלך העליון, שהוא ז"א, אוכל, והיינו ג' ראשונות וג' אחרונות שבשמונה עשרה, ששם הוא זווג ז"א ומלכות. שה"ס אכילת המלך. כיון שהוא אכל, נותן רשות, לד' צורות, דהיינו ד' חיות שבכסא, ולכל אלו הצדדים המתפשטים מהן, שיאכלו.