זהר

תקמח) ויתר עז לזמנא דמלכא משיחא יתער בעלמא, אינון יפקון ויגחון קרבין בעלמא, וינצחון, ויתקפון על עממיא, ובני עלמא ידחלון מנייהו וירתתון קמייהו, ויחשיבו לאתגברא במלכותא, ולא ישתארון ביה, הה"ד פחז כמים אל תותר, מ"ט לא ישתארון ביה, ואפילו בסטרא חד דעלמא, בגין כי עלית משכבי אביך, דזמינין לאעלא ולאגחא קרבין בגו ארעא קדישא, משכבי אביך דייקא, זו ירושלם.

פירוש הסולם

תקמח) ויתר עז: היינו בזמן שמלך המשיח יתער בעולם, הם יצאו ויערכו מלחמה בעולם וינצחו, ויתגברו על העמים ובני העולם יפחדו מהם, ויתחלחלו לפניהם. ויחשבו בני ראובן להתגבר במלכות ולא ישארו בה. זהו שכתוב, פחז כמים אל תותר, מהו הטעם שלא ישארו במלכות, ואפילו בצד אחד בעולם, משום כי עלית משכבי אביך, שעתידים לבא ולערוך מלחמה בתוך ארץ הקדושה, משכבי אביך, הוא בדיוק, וזו היא ירושלים. שירצו לקחת אותה ממלך המשיח.