זהר

תקמז) אמר ר"ש על רזא דא, אסיר ליה לב"נ לטעום כלום, עד דייכול מלכא עלאה, ומה איהו. צלותא. צלותא דב"נ, כגוונא דא, בקדמיתא, מזמנין לדיוקנין דחקיקין בכורסייא, על אינון בריין, דמתפשטי רוחין דלהון, על עופי ובעירי, לקרבנא בריין דרוחא דלהון יסודא בהאי עלמא מנייהו, והיינו מה רבו מעשיך יי', דהא בריין דאתחזיין לקרבנא רוחא דילהון, מתפשט עלייהו ארבע דיוקנין, מזמנן על קרבנין אלין. והיינו דקאמרן, והאופנים וחיות הקדש, וכל אינון חיילין אחרנין דקא מתפשטי מנייהו.

פירוש הסולם

תקמז) אמר ר"ש על וכו': אמר ר' שמעון, על סוד הזה הנ"ל (שבאות תקמ"ד) אסור לו לאדם לטעום כלום עד שיאכל מלך העליון. ומה היא אכילתו. היא תפלה. שהיא במקום קרבן. תפלתו של האדם היא כעין זה שאמרנו למעלה בקרבן (מאות תקל"ג והלאה) בתחילה מזמינים לד' צורות החקוקות בכסא שהן ישרו על אלו הבריות, על העופות והבהמות, שרוחות של ד' החיות מתפשטים עליהם שיהיו לקרבן, שהם בריות שיסוד הרוח שלהם בעולם הזה הוא מהן, מד' החיות (כנ"ל אות תקל"ד ותקל"ט) והיינו מה רבו מעשיך ה'. כי הבריות שהרוח שלהם ראוי לקרבן, מתפשט עליהם ד' צורות שבכסא, המזומנים על קרבנות אלו. והיינו שאנו אומרים, והאופנים וחיות הקודש, שה"ס ד' חיות שבכסא, וכל אלו צבאות אחרים המתפשטים מהן. שמקשרים בהן הרוח של בהמות ועופות הראוים להקרבה.