זהר

תקמו) ת״ח, קרבנין אינון מד׳ מינין, דאינון לקבל: אריה, שור, נשר, אדם. דאינון מצויירים בכורסייא. אית קרבנא דהוו מקרבין ישראל וכהנא הוה קריב קרבנא דלהון.

פירוש מעלות הסולם

תקמו) ת״ח קרבנין אינון וכו׳: בוא וראה, הקרבנות הם מד׳ מינים, שהם נגד ד׳ החיות: אריה, שור, נשר, אדם. שהן מצויירות בכסא דהיינו במלכות, שהיא כסא לז"א. הקרבנות שיש, שהיו ישראל המקריבים כלומר הבעלים, והכהן היה שליח המקריב קרבנם של ישראל.
פירוש: תפלה ה״ס הנוקבא מלכות, שע״י תפילותינו אנו מקרבים אותה להזדווג עם ז״א בעלה, וסוד ג׳ התפלות שמ״ע הן נגד ג׳ קוים של המלכות, שתפלת שחרית ה״ס קו ימין שהוא חסד. ותפלת המנחה ה״ס קו שמאל שהוא גבורה. ותפלת ערבית ה״ס קו אמצעי שה״ס תפארת. וז״ס שאברהם תיקן תפלת שחרית שה״ס החסד. ויצחק תפלת מנחה שה״ס גבורה. ויעקב תפלת ערבית שה״ס תפארת. וסוד ד' החיות אריה שור נשר אדם החקוקות במלכות ה״ס המרכבה שלה להיותן ד׳ ספירות נהי״מ העולות מבי״ע ומתחברות אל הנוקבא להשלימה בעשר ספירות, שתהיה ראויה לזווג, (עיין בסולם בראשית א׳ דף פ״ד ד״ה פני אדם) ומתוך שזולתן אינה ראויה לזווג ע״כ נבחן שהנוקבא רוכבת עליהן והן נעשות מרכבה אליה כי נושאות אותה אל הזווג. ואריה שור נשר ה״ס ג׳ הקוין ימין ושמאל ואמצע ופני אדם ה״ס מלכות הכוללת את כולן, ובכל תפלה מתעוררת החיה שכנגדה לקבלה ולעלותה אל הזווג של זו״ן מאותה הבחינה השייכת אל התפילה ההיא. ובזה יתבאר ההמשך שלהלן.