זהר

תקמו) ביומא דכפורי, דישראל כלהו קיימי בצלותין ובעותין, ומשתדלי בפולחנא דמאריהון, סתים ההוא פתחא, עד שעתא דצלותא דמנחה. כיון דאעבר האי צלותא דמנחה, מאתר בי דינא דהיכלא דזכותא, חד אוירא נפקא, ופתחא דא אתפתח, והאי ממנא דהיכלא דא קיימא, ואינון תרין שמשין חד מימינא וחד משמאלא, וחותמי דחיים ומותא בידייהו, וכל פתקין דעלמא קמייהו, וכדין אחתימו הן לחיים הן למות. ודא הוא פתחא דמזרח.

פירוש הסולם

תקמו) ביומא דכפורי וכו': ביום הכפורים, שישראל כולם עומדים בתפלות ובקשות ומשתדלים בעבודת אדונם, פתח הזה סתום עד שעת תפלת המנחה. כיון שתפלת המנחה עוברת ממקום הבי"ד שבהיכל הזכות, יוצא אויר אחד, ופתח הזה נפתח, והממונה שבהיכל הזה עומד ואלו ב' המשמשים, אחד מימין ואחד משמאל, וחותמים של חיים ומות בידיהם וכל כתבי בית דין שבעולם לפניהם, ואז הם חותמים הן לחיים והן למות. וזה הוא פתח שבמזרח. שה"ס קו האמצעי.