זהר

תקמד) לבתר דיהב לון רשו, כל חד וחד אתהני ואכיל. והיינו דכתיב אריתי מורי עם בשמי, אלין אינון דרגין עלאין. מורי עם בשמי, אכלי ואתהני כדקא יאות, דא דרועא ימינא, בירכא שמאלא. אכלתי יערי עם דבשי, דא יעקב ברחל, דא אכילה כדקא יאות. שתיתי ייני עם חלבי, דא דרועא שמאלא, בירכא ימינא. הא כלהו דרגין עלאין, דאתהני בהו מלכא קדישא בקדמיתא. ודא מיכלא דליה והנאה דיליה. עד הכא מיכלא דמלכא עלאה בקדמיתא.

פירוש הסולם

תקמד) לבתר דיהב לון וכו': אחר שנתן להם רשות כל אחד ואחד נהנה ואוכל. והיינו שכתוב, אריתי מורי עם בשמי, אלו הם מדרגות עליונות, דז"א, מורי עם בשמי אוכלים ונהנים כראוי, וזה יחוד זרוע הימין שהוא חסד, בירך שמאל, שהוא הוד. אכלתי יערי עם דבשי, זה יעקב ברחל, דהיינו היחוד דת"ת עם מלכות. זהו אכילה כראוי. כי רק כאן כתוב אכילה. שתיתי ייני עם חלבי, זהו יחוד זרוע שמאל בירך הימין דהיינו גבורה בנצח. הרי כל המדרגות עליונות שנהנה מהם המלך הקדוש בתחילה. וזהו האכילה שלו והנאה שלו. עד כאן, מאכל מלך העליון תחילה.
פירוש. כי ג' מיני יחודים של חכמה וחסדים, חושב הכתוב. שהם יחוד הריח, ויחוד האכילה, ויחוד השתיה. וכבר ידעת ההפרש בין ראש לגוף (כנ"ל במראות הסולם אות ג'). והנה יחוד הריח הוא בראש בחוטם ועיקרו חכמה, אמנם כיון שהוא הארת החכמה שבשמאל, אינו מקובל אלא ממטה למעלה, שה"ס נה"י דראש. וע"כ הריח, שה"ס שמאל שבו, ה"ס הוד, ומתלבש באור החסד דגוף. וז"ש, מורי עם בשמי וכו' דא דרועא ימינא בירכא שמאלא. דהיינו חסד דגוף עם הוד דראש. ויחוד האכילה הוא עיקרו חסדים, והוא בגוף. וה"ס יחוד הכולל של ז"א ומלכות, וז"ש, אכלתי יערי עם דבשי דא יעקב ברחל, דהיינו ז"א עם מלכות. דא אכילה כדקא יאות, כלומר שזהו זווג העיקרי של ז"א ומלכות. ויחוד השתיה הוא ג"כ בגוף, כמו האכילה, אלא שעיקרו חכמה דשמאל, והיינו דוקא שתיית היין, אבל שתית החלב הוא חסד. וכן המים. וז"ש, שתיתי ייני עם חלבי דא דרועא שמאלא בירכא ימינא. כי היין הוא שמאל דגוף, שהוא גבורה. והחלב הוא נצח של הגוף. ואל תתמה למה החסדים הם במדרגה נמוכה מן החכמה. כי בריח, החכמה בראש והחסדים בחסד דגוף. וכן בשתייה, החכמה בגבורה, והחסדים בנצח. הוא, משום שהחכמה לא תוכל להיות עיקרית על החסד המלביש אותה, אלא אם כן, שהחסד הוא ממדרגה תחתונה ממנה. ולפיכך היחוד הוא, חכמה דהוד דראש עם חסד דגוף. וחכמה דגבורה דגוף עם החסד שבנצח דגוף. כי הימין שהוא החסד שהוא במדרגה אחת עם השמאל שהוא החכמה, הוא תמיד עליון וחשוב ממנו. כי החסד ה"ס כו"ח של המדרגה, והחכמה ה"ס בינה ותו"מ שחזרו להמדרגה. (כנ"ל ויקהל אות ק"ל בהסולם).