זהר

תקמג) תגא איהי י׳ על רישא, דז׳ גופא דילה ו', וספר תורה עמודא דאמצעיתא, כליל שית ספירן מחסד עד יסוד. מלכות י׳ זעירא, בה אתעבידת שביעי, יום שבת. ואיהי אות תפלין, אות שבת, אות ברית. ואיהי כתר כהונה, וכתר מלכות.

פירוש מעלות הסולם

תקמג) תגא איהי י׳ וכו׳: כתר ה״ס י׳, ראש של הז' הגוף של אות ז׳ היא ו׳, וה״ס ספר תורה עמוד האמצעי שה״ס ז״א הכולל שש ספירות מחסד עד יסוד. מלכות י׳ קטנה, בה היינו במלכות, נעשית הו' שביעי, שהיא כתר על ראשה, ונקראת יום שבת, והיא אות תפילין, אות שבת, אות ברית דהיינו עטרת היסוד, והיא כתר כהונה, וכתר מלכות.
פירוש: כי מלכות היא מדה השביעית לכל ז׳ הספירות התחתונות ונעשית כתר אליהם, הן למעלה מחזה בסו״ה אשת חיל עטרת בעלה והן למטה מחזה בסוד עטרת היסוד. כמ״ש בזוהר (בראשית א׳ סוף אות ר״ד) וכד איהי תגא על רישיה אתקריאת אות ז', כלילא מניה אות ברית דאיהי שביעאה דכלא. היינו כי יסוד דז״א יש לו עטרה על ראשו כמו אות ז׳ שה״ס עטרה לראש צדיק, והוא מבחינת התכללות במלכות בעת שעלתה לבינה, להיות קומת כתר לז״א, ומבחינה זו של הז׳ נקראת המלכות בשם שביעי, דהיינו ביום השבת, וכן היא מדה השביעית לכל ז׳ תחתונות הן למעלה מחזה בסוד כתר לז״א בסו״ה אשת חיל עטרת בעלה והן למטה מחזה בסוד עטרת היסוד, וזה אמרו, בה אתעבידת שביעי יום שבת, שבזה שמלכות עלתה לבינה ונעשתה כתר לז״א בסוד יום השביעי, ובסוד ז׳ י׳ על ו׳ נעשה המלכות אח״כ במוחין דפנים בפנים ליום שבת, וזהו מה שאומרים בתפלת יום השבת, ויום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת ואיהי אות תפילין, אות שבת, אות ברית, בסוד עטרה לראש צדיק. ואיהי כתר כהונה וכתר מלכות בסוד אשת חיל עטרת בעלה.