זהר

תקמא) כיון דאדביק לון, ובעא לאגחא קרבא בישראל, נטל נוקבי וחגר לון לאחורא, ודכורי לקמייהו, בגין ליאשא רתיכוי. כך בקדמיתא כתיב,וה' הולך לפניהם יומם, ולבתר כתיב, ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם. ויסע, בגין דיתייאשון ישראל, ויהון נטירין. וכל אינון גירין, ובלסטראין, ואבנין, וקולפין, דהוו רמאן לגבייהו דישראל, לא מטו לון. והיינו דכתיב, התיצבו וראו, ובגין כך דמיתיך, בההוא גוונא ממש.

פירוש הסולם

תקמא) כיון דאדביק לון וכו': כיון שהשיג אותם, ורצה לעשות מלחמה עם ישראל, לקח הנקבות ואסר אותן לאחור, והזכרים לפניהן, כדי ליאש מרכבותיו, שלא ירדפו אלו אחר אלו. כך בתחילה כתוב, וה' הולך לפניהם יומם, דהיינו כדי שירדפו אחר השכינה, וילכו בחפזון (כנ"ל אות תקל"ט), ואח"כ, אחר שהמצרים השיגו אותם, כתוב, ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, ויסע, כדי שיתיאשו ישראל מלרדוף אחר השכינה, ולא יחפזו. וכן כדי שיהיו נשמרים, שכל אלו החצים, ואבני הקלע, והאבנים, והקולפין שהיא מין כלי מלחמה, שהיו זורקים על ישראל, לא יגיעו אליהם. כי השכינה שמאחריהם דחתה אותם. והיינו שכתוב, התיצבו וראו, שלא יחפזו. ומשום זה דמיתיך, דהיינו שהחזירה מפנים לאחורי ישראל, באותו אפן ממש. שעשה פרעה. כנ"ל.