זהר

תקמא) ואזל״א לשריא כתרא על ישראל, דאיהו עמודא דאמצעיתא, דאיהו ס״ת כליל חמשה חומשי תורה. ואתעבידת תגא על רישיה. בכל את ואת דיליה, מאלין אתוון ידיעאן דס״ת, כגוונא דא שעטנז גץ.

פירוש מעלות הסולם

תקמא) ואזלא לשריא כתרא וכו׳: והולכת המלכות עד ששורה כתר על ישראל, בסו״ה אשת חיל עטרת בעלה, שהוא עמוד האמצעי דהיינו ז״א, שהוא סוד ספר תורה, דהיינו יסוד אבא המתגלה תוך ז״א, כולל חמשה חומשי תורה, שהם חג״ת נ״ה, ונעשית כתר על ראשו, בכל אות ואות שלו, מאותן האותיות הנודעות כעין זה שעטנזג״ץ, שיש לכל אות ג׳ תגין, שהם ג׳ זיינין.
פירוש: בעת שמלכות עלתה לבינה, בסוד י׳ שנכנס באור הבינה, ונעשה אויר, אע״פ שלעת גדלות חוזרת המלכות למקומה, זה אמור בישסו״ת, ולא באו״א עלאין שבהם המלכות נשארת קבועה ואינה יוצאת מאויר שלהם לעולם, והיא נעשתה למלכות דאו״א, דהיינו לבחי׳ י׳ של שם הוי״ה ונודע שמלכות דעליון נעשה כתר לתחתון, הרי שבעת שז״א עולה לבינה, נמצא מלכות היא כתר שלו בסוד אשת חיל עטרת בעלה, להיותה כתר לכל ג׳ הקוים דישסו״ת, וכן לג׳ קוים של ז״א, והיא בסוד כתר שם טוב העולה על גביהן. וזה אמרו ואזלא לשריא כתרא על ישראל, וכו׳. ונודע ששבירת ז׳ המלכים בעולם הנקודים מרומזים בז׳ אותיות שעטנזג״ץ, (ע״ח שער דרושי הנקודות פרק ו') שבעולם הנקודים בעת הגדלות נעשה הזווג של ע״ב ס״ג דא״ק, והוריד מהם בחזרה את המלכות מבינה, למקומה למטה, ועלו בינה תו״מ בחזרה אל המדרגה, ונעשו לקו שמאל ויצא בהם אור החכמה, הנה אז האירה החכמה ממעלה למטה, דהיינו מאצילות לבי״ע ונשברו ומתו, בסוד מ״ש בספרא דצניעותא (אות ג׳) וזיוניהון לא אשתכחו, וארעא אתבטלת כי הזיון שלהם לא נמצא, כי המלכות הנקראת ארעא שעלתה לבינה, שממנה הזיון שלהם נתבטלה לגמרי ע״י הארת ע״ב ס״ג כי ירדה למקומה למטה, ונטהרו הכלים דבינה תו״מ לגמרי ויכלו להשפיע חכמה ממעלה למטה שלא היה מי שיזיין אותם שישפיעו רק ממטה למעלה. וע״כ נשברו ז׳ המלכים, משא״כ לאחר התקון אתעבידת תגא על רישיה בכל את ואת דיליה, כי נודע שעתיק אתתקן בצמצום ב' דהיינו שהעלה את ה״ת לנקבי עינים שלו, כדי להאציל לפרצוף א״א, ולכן נחלק הכתר לשני חצאים, שגולגלתא עינים ונ״ע, נשארו בנוקבא דעתיק, ומחצית כתר התחתון שהיא אח״פ נתקן לפרצוף א״א, ונבחן שה״ת משמשת בנקבי עינים בעתיק, ויה״ו באח״פ שהן א״א, כי ה״ת דהוי״ה חסרה בא״א, וע״כ אין בא״א רק ט״ס ראשונות בחוסר מלכות, ועטרת יסוד דא״א משלימתו לעשר. ומלכות נגנזה בנקבי עינים דעתיק. ומהם נחתמו כל פרצופי אצילות, שכל מחציתה העליונה של כל מדרגה נשארת בחי׳ לא אתידע שפירושו שה״ת נשארת בנקבי עינים ואינה חוזרת ויורדת משם גם בעת גדלות, כי הגם שבעת גדלות הם מחזירים אליהם אח״פ דכלים החסרים להם, אמנם אינם ממשיכים ג״ר דאורות, שהיא מטעם ה״ת הגנוזה בהם, שעליה היה צמצום הא׳ שלא לקבל חכמה ולכן נשארים תמיד באור חסדים, אלא רק מחציתה התחתונה של כל מדרגה, ממשכת לעת גדלות ג״ר דאור דאורות, בסוד י׳ דנפיק מאויר שלהם וחזרו להיות אור חכמה, ומכח זה נבחן שכל פרצופי ג״ר הנמשכים בה״פ אצילות הם רק בחי׳ ו"ק דחכמה וחסרים ג"ר דחכמה כי מלכות של מחצית המדרגה העליונה, שנתקנה להיות קבועה שם עד גמר התקון, היא כתר שלהם, ואינה יוצאת ממנה לפני גמר התקון, וזהו הרמז של ז׳ שמעל לאותיות המעלימה על אורות דג״ר.