זהר

תקלט) עד הכא קרבנא מתרין סטרין דחקיקין בכסא. השתא אית למשאל, ד' דיוקנין אינון, דחקוקין בכסא, מ"ט לית קרבנין מאחרנין. אלא ודאי מכלהו אית קרבנא. אריה חקוק בכורסייא, בשעתא דקרבנא שלים, אריה נחית ועאל באשא, ואכיל ואתהני מתמן. אדם חקוק בכורסייא, אדם עקרא דכלא, ומקריב תמן רוחיה ונשמתיה, ואדם עלאה אתהני מאדם תתאה, וכל זינא אתקריב לזיניה, ואתהני מניה מדיליה ממש, ומיסודא דיליה.

פירוש הסולם

תקלט) עד הכא קרבנא וכו': עד כאן נתבאר הקרבן, מב' צדדים החקוקים בכסא, דהיינו מפני שור, לבהמה. ומפני נשר לעוף. עתה יש לשאול, הרי ד' צורות הן, החקוקות בכסא, מהו הטעם שאין קרבן מצורות האחרות. ומשיב. אלא ודאי שיש קרבן מכולם. כי האריה החקוק בכסא, בשעה שהקרבן שלם, יורד האריה ונכנס באש, ואוכל ונהנה משם. והאדם החקוק בכסא, הנה אדם הוא עיקר הכל, ומקריב שם לפני אדם, שהוא מלכות, את רוחו ונשמתו, ואדם העליון נהנה מאדם התחתון. וכל מין קרב למינו, ונהנה ממנו משלו ממש, ומן היסוד שלו.