זהר

תקלט) וחוט דילה כרוכה באצבעא, ודא כריכו דרצועא דתפלה דיד. דבה הוו קדמאין כורכין את שמע עם ואהבת, ברחימו דאהבה, דהיינו ואהבת את י״י אלקיך, בגין דתהא רחימא לגבי בעלה, ולא מפסיקין.

פירוש מעלות הסולם

תקלט) וחוט דילה כרוכה וכו׳: והחוט הנמשך מן האבן, שה״ס החוט של הזרקא, דהיינו הארת המוחין הנמשכת מן התפילין, כרוך באצבע, שה״ס נה״י שבמוחין, ובסוד שאו ידיכם קודש הם חב"ד, כמ"ש בזהר (בראשית א׳ אות קכ"ט) אצבען דבר נש, אינון סתרא דדרגין ורזין דלעילא, כי ידים ה"ס חסד וגבורה דז״א, שלעת גדלות הן נעשות לחכמה ובינה, ואז ג׳ פרקי יד ימין, נחשבים לחב״ד של החכמה, וג׳ פרקי יד שמאל לחב״ד של בינה, ובסוד שאו ידיכם קודש, שפירושו כשמגביה הידים אל הראש, דהיינו שהחג״ת נעשו לחב״ד, נחשב פרק היד עם האצבעות לחכמה, כי כשמגביהים הידים למעלה, נמצא כף היד עם האצבעות למעלה, ושאר פרקי היד למטה מהם, ופרק האמצעי נחשב לבינה, ופרק הג׳ המחובר עם הכתף נחשב לדעת, הרי כי האצבעות הן חכמה דחכמה דיד ימין, וחכמה דבינה דיד שמאל, וזה שאמרו חז״ל (תענית לא.) עתיד הקב״ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בג״ע וכל אחד ואחד מראה באצבעו וכו׳ הנה אלקינו זה וגו'. כי האצבעות הן מוחין דחכמה שה״ס ראיה ואור עינים, וע״כ אומר מראה באצבעו. וזו הכריכה של הרצועה מתפילין של יד, שה״ס ז׳ כריכות של ז׳ תחתונות דמלכות, שבה הגילוי דהארת חכמה, שבה היו הראשונים כורכים את שמע עם ואהבת, כדי להלביש החכמה בחסדים, כי חכמה בלי חסדים אינה יכולה להאיר ולכן היא יד כהה, ונדמה כאורך בלי רוחב, שאי אפשר לתפוס אותו ולהשיגו. וגם מטעם זה מרומזת ברצועה שהיא עור לבד, בלי פרשיות, שהיא הארת נפש לבד, כנודע בסדר עשר הספירות שקומתן שוה המכונות בשמות: עור, בשר, גידין, עצמות, מוחא. שהן נרנח״י, ועור הוא נפש. בחביבות של אהבה, שהיא אהבת חסד, דהיינו ואהבת את ה׳ אלקיך, משום שתהיה אהובה אל בעלה, שהוא ז״א הרוצה בחסדים, ולא מפסיקים ביניהם.
פירוש: אהבה סתם היא אהבת חסד, והיא בחינת ז״א בסוד יחודא עלאה, שכל ג׳ הקוים מתייחדים תחת שליטת אור החסדים, והארת החכמה מתכסה באור החסדים לגמרי באור אחד של חסד, הנמשך מאו״א עלאין שהוא אור של אהבה ממושכת ומתמדת בלי הפסק שאין בחוקה להתפרץ חוצה, אלא היא שקטה ושאננה בתכלית מלואה, שאין למעלה ממנה, וע״כ או״א עלאין נקראים בשם ריעים להיותם ריעים אהובים דמתחבקים תדיר ולא מתפרשים לעולמים, בסוד זווג דלא פסיק. וזה אומרו דבה הוו קדמאין כורכין את שמע עם ואהבת, ברחימו דאהבה וכו׳ בגין דתהא רחימא לגבי בעלה ולא מפסיקין, דהיינו אהבת חסד שהיא אהבה תמידית. ויש אהבת דודים שהיא אהבה המתפרצת לפרקים, שעוברת על כל מדה, והיא נהוגה בשני אוהבים הנפגשים זה עם זה לעתים רחוקות, בסו"ה שתו ושכרו דודים, שה״ס יין המשמח שהיא הארת חכמה בסוד יחודא תתאה שכל ג׳ הקוים מתייחדים לאחד בשליטת הארת חכמה בחסדים, וז״ס דינים ממותקים שפירושם שעד כאן היו בבחינות דינים שהיו מפרידים בין ז״א למלכות, ועתה נמתקו וחשובים יותר מחסדים, באופן שאותם הדינים שמהם נמשך עד הנה כל שנאה וכל פירוד, נהפכו ונעשו לגורמים לאהבה ונועם וחדוה גדולה, וזה הרמז שדודים בגימטריא דין. (עיין תלמוד עשר ספירות חלק י' תשובה כ״ו).