זהר

תקלד) ובג"כ, אית משל במלייהו, דלא צחצחא נבואתהון כדקא יאות, כמה דהוה ביה במשה, דהוה צחצוחא בנבואתיה בכלא. בגין דנהירו נפיק מעילא, מאתר דכל נהורין נפקין מניה, ומטא לדרגיה, ומתמן יניק נבואתיה, ונהיר, מה דלא הוה כדין לכלא, לכל שאר נביאין. אינון מאריהון דחלמא, מאריהון דמראה, כלהו ינקי מאתר דא לתתא, בלא חבורא דלעילא, על ידא דדרגא אחרא תתאה מיניה דאיהו לבר.

פירוש הסולם

תקלד) ובגין כך אית וכו': ומשום זה יש משל בדברי הנביאים שאין נבואתם מצוחצחת כראוי, כמו שהיה במשה, שהיה צחצוח בנבואתו לגמרי, משום שהאור יצא מלמעלה, מבינה, מהמקום שכל האורות יוצאים משם, ומגיע למדרגתו, שהוא ת"ת דאצילות, ומשם ינק משה נבואתו והאיר, מה שלא היה כזה לשום אדם, ולכל שאר הנביאים. ואלו בעלי החלום ובעלי המראה, כולם יונקים ממקום זה שלמטה, מהיכל הוד, בלי החבור דנו"ה דז"א שלמעלה, ועל ידי מדרגה אחרת תחתונה ממנו, דהיינו המלכות, שהיא מבחוץ, דהיינו בהיכל הראשון.