זהר

תקלא) בהאי חיך שלימותא דכלא אשתכח. ובגיני כך, כל אתוון דאינון בהאי אתר שלימותא אתחזייא בהו. אחה"ע, א', נהירו דעתיקא קדישא סתימאה דכל סתימין. ח', נהירו דחכמתא, דלא אשתכח ולא אתדבק דכתיב, לא ידע אנוש ערכה. ה', נהירו דאימא, דנהיר ונגיד ונפיק, ומשקי לכלא, וינקא לבנין, עד דמטי ההוא רבות, ומלי לצדיק ואיהו אתקטר בנוקבא תתאה, ואתברכא מניה, ולא מתפרשין דא מן דא. חוור מגו סומק, דכתיב הר המור גבעת הלבונה. ע', נהירו דע' אנפין, דאתזנו מהאי רוחא, דנפיק מן פומא, כדין ע' שמהן דקב"ה. לקבלהון בארעא, כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים. דהא יעקב אילנא בארעא, ואינון ע' נפש, ע' ענפין.

פירוש הסולם

תקלא) בהאי חיך שלימותא וכו': בחיך הזה נמצא השלמות של הכל, ומשום זה כל האותיות הנמצאות במקום הזה, השלמות נראתה בהם. ד' אותיות אחה"ע, הן ממוצא הגרון. וסודן, א' היא, האור דעתיקא קדישא, הסתום מכל הסתומים, שהוא כתר. ח', היא אור החכמה, שאינה נמצאת ואינה מושגת, כי היא נסתמה במוחא סתימאה דא"א ואינה נמשכת לפרצופי אצילות, שכתוב, לא ידע אנוש ערכה. ה' היא אור אמא, שהיא בינה החוזרת להיות חכמה, שכל החכמה, שבפרצופי אצילות, ממנה באה, המאירה ונמשכת ויוצאת ומשקה את כל, ומניקה את הבנים, שהם זו"ן, עד שמגיע משחת קדש הזה וממלא את הצדיק, שהוא יסוד, והוא מתחבר בנוקבא התחתונה, שהיא המלכות, המתברכת ממנו, ואינם נפרדים זה מן זה, ושפע הזה דאמא, הוא לבן מתוך אדום, כלומר, שהשמאל שהוא אדום כלול בימין שהוא לבן, שכתוב, הר המור גבעת הלבונה. שמקרא הזה נאמר על אמא, אשר מור הוא אדום ולבונה הוא לבן. ע', היא אור של ע' פנים, הניזונים מן הרוח היוצא מן הפה, והם ע' שמות של הקב"ה, שהוא ז"א, שכנגדם בארץ, כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים. כי יעקב הוא אילן בארץ, כנגד ז"א, וע' נפש שלו הם ע' ענפים של האילן.