זהר

תקלא) סתרא דמלה, חמירא דכל הני, עקרא ויסודא להני בעירי דלתתא. בגין דרוחא מנייהו מתפשטא לתתא, ואתצייר ההוא רוחא לתתא בבעירי. וכד חב ב"נ, אייתי בעירא לקרבנא, וההוא רוחא דבעירא דא, סלקא ותב לאתריה, ומתפשט ההוא רוחא בכלהו. וכל אינון דזינא דא, מתקרבין ואתיין ואתהניין מההוא חלבא ודמא, דההוא לבושא דרוחא דא, דהא מסטרא דלהון הוה ההוא רוחא. וכלהון אתהנו ואתזנו, ואתעבדון סניגורין על ההוא ב"נ. ועאל דרך ושט, כמה דאתמר. ובג"כ קרבנא מן הבהמה.

פירוש הסולם

תקלא) סתרא דמלה חמירא וכו': סוד הדבר, כי משאור של כל אלו הבהמות בהררי אלף, שה"ס הארת חכמה שבשמאל, הוא עיקר ויסוד לאלו הבהמות שלמטה, משום שרוח מתפשט מהם למטה, ורוח הזה מצטייר למטה בבהמות, כלומר שנעשה לרוח הבהמה למטה. וכשאדם חוטא מביא בהמה לקרבן, ואותו הרוח של הבהמה עולה וחוזר למקומו, לבהמה העליונה, שהיא המלכות, ומתפשט רוח הזה בכל הבהמות שבהררי אלף הנ"ל. וכל אלו שהם ממין הזה, דהיינו הס"א הנמשכת משמאל, מתקרבים ובאים ונהנים מחלב ודם ההוא שהם הלבוש של רוח הזה (כמ"ש לעיל אות י"ג במראות הסולם עש"ה) כי מן הצד שלהם הוא רוח הזה, דהיינו מצד שמאל, וכולם נהנים ונזונים ונעשים מליצי יושר על אותו האדם. כי הקטגור נעשה סנגור (כנ"ל וירא אות שפ"ה) והמ"ן של הקרבן נכנס דרך ושט, כמו שלמדנו (כנ"ל במראות הסולם אות ז') ומשום זה בא הקרבן מן הבהמה.