זהר

תקכ) י׳ רישא דחרבא, ו׳ גופא דחרבא. תרין פיפיות דילה ה״ה. נרתקא דחרבא אקי״ק. והכי לתתא, נרתקא דהאי חרבא אדני, ואיהו יאקדונק״י לתתא. יאההויה״ה לעילא.

פירוש מעלות הסולם

תקכ) י׳ רישא דחרבא וכו׳: י׳ של שם הוי״ה היא ראש החרב, ו׳ של שם הוי"ה היא גוף החרב, ה׳ ה׳ של שם הוי״ה הן ב׳ פיות של החרב. נרתק של החרב, דהיינו הכלי שטומנים בו החרב, הוא שם אהי״ה בזווג דנשיקין הנוהג בג״ר, המאיר ממטה למעלה. וכן למטה בזווג דיסודות המאיר ממעלה למטה, הנרתק של החרב בזווג זה הוא שם אדנ״י. והוא השילוב של ב׳ שמות יאקדונק״י למטה, דהיינו בנה״י. והשילוב של ב׳ שמות יאההויה״ה למעלה, דהיינו בחב״ד.
פירוש: מוחין דז״א המתגלים ביחוד ק״ש, ה״ס כללות כל התורה כמ״ש בזהר תרומה (אות רמ״ו) יתכוון בההוא יחודא דאמר מר, שמע ישראל ובשכמל״ו כללא דכל אורייתא כולה עיי״ש. וה״ס החרב שהיא המכנעת ומשמידה הסט״א, וגילויה הוא, ע״י שיתוף המלכות בבינה, המשוה צורתן זו לזו, שבעת קטנות יש לבינה צורת מלכות, ובעת גדלות יש למלכות צורת בינה, דהיינו שמשגת המוחין שלה. ולכן יש לשתיהן אותה האות בשם הוי״ה, דהיינו אות ה׳ ראשונה וה׳ אחרונה ונבחנות לב׳ פיות של החרב שבהן עיקר הכח שבחרב, כי לולא ההשואה לא היה שום גילוי אל אור התורה.
וזה אמרו (באות תקי״ט) דאיהי ק״ש חרבא דילך דאנת תקינת לך, כמ״ש בזהר תרומה (אות רמ״ג) יעקב בעא לאתקנא לתתא ברזא דיחודא, ואתקין בכ״ד אתוון דאינון בשכמל"ו, ולא אשלים לכ״ה אתוון, בגין דעד לא אתתקן משכנא, כיון דאתתקן משכנא, כיון דאתתקן משכנא ואשתלים, מלה קדמאה דהוה נפיק מניה כד אשתלים, לא מליל אלא בכ״ה אתוון לאחזאה דאשתלים דא כגוונא דלעילא עיי״ש בפירוש הסולם. דבה קטילת למצרי, הה״ד ויפן כה וכה וגו', וסלקין לחמשין תרעין דבינה וכו', כמ״ש ברעיא מהימנא פרשת פנחס (אות קצ"ד) אמר בוצינא קדישא למשה אי הכי בינה דרגא דילך. ומג׳ אותיות שבפסוק שמע שהם נ' שערי בינה מהם כללות כל המוחין הבאים בגילוי התורה.
וזה אומרו (באות תק״כ) י׳ שה״ס חכמה והיא י׳ של שם הוי״ה שהיא ראש הכל, המשפיע המוחין אל ה׳ עליונה שהיא בינה, אמנם כשהמוחין הם בי״ה אינם יכולים להשמיד את הסט״א כי לסט״א אין אחיזה בג״ר, אלא רק בו״ה, ורק ו״ה יכולים להשמיד את הסט״א ולכן ו׳ שהיא ז״א הוא גופא דחרבא הוא עיקר החרב המשמיד הסט״א, תרין פיפיות דילה ה״ה, שע״י השואת הצורה שלהן באים המוחין לכלל גילוי, ולכן לא מספיק פה אחד, אלא צריכים לב׳ פיות, שסוד הפה שבבינה ישפיע אל הפה שבמלכות. באפן אשר הי׳ שהיא ראש הכל משפיעה אל ה׳ ראשונה, ומהן מקבל ו' שהיא גוף ועיקר החרב ומשפיעה לה׳ אחרונה אז נשלמת המציאות של החרב. נרתקא דחרבא במוחין דג״ר הוא אהי״ה כי היחוד הוא מב׳ השמות הוי״ה אהי״ה, שה״ס חכמה ובינה והכי לתתא נרתקא דהאי חרבא הוי״ה אדנ״י. והוא בזווג זו״ן שז״א נקרא הוי״ה ומלכות נקראת אדנ״י.