זהר

תקכח) דכד נפק ב"נ מהאי עלמא, האי חיותא נפקא על ד' שרפים מעפפין, וטאסת קמיה, ולא שביק כל אינון גרדיני נימוסין די בסטרא אחרא, למקרב בהדיה, וכמה אינון שליחן דשלם, סחרניה. ואלין שרפים כד נטלין ואתחזיין, אתכפיין אינון שרפים נחשים, דנפקן מההוא נחש דגרים מותא לכל עלמא.

פירוש הסולם

תקכח) דכד נפק בר נש וכו': כשאדם נפטר מעולם הזה, חיה זו יוצאת על ד' שרפים מעופפים, ומעופפים לפניו, ואינה עוזבת כל אלו מעוררי דין ומשפט לקרב אליו. וכמה הם שליחי השלום מסביב לו. ואלו השרפים כשנוסעים ונראים, נכנעים אלו נחשים השרפים היוצאים מנחש ההוא שגרם מות לכל העולם. (ב"ב ע"ח).